בקניה מעל 350 ש”ח כל סוגי השילוח בחינם.
בקניה מעל 350 ש”ח כל סוגי השילוח בחינם.
בקניה מעל 350 ש”ח כל סוגי השילוח בחינם.
בקניה מעל 350 ש”ח כל סוגי השילוח בחינם.
בקניה מעל 350 ש”ח כל סוגי השילוח בחינם.
בקניה מעל 350 ש”ח כל סוגי השילוח בחינם.
צמחי מרפא ארומטיים שנמצאו בקברים מלפני יותר מ-7,000 שנה מצביעים על כך שהאנושות הכירה בכוחה הגדול של הבוטניקה כבר בתקופה הניאוליתית. השימוש בצמחים ושמני צמחים לסיוע רגשי, רוחני ופיזי היה חלק בלתי נפרד מכלי הטיפול של כהנים, מרפאים ושמאנים לאורך היסטוריה האנושית בתרבויות העולם כולו. ידע הצמחים הועבר לדורות הבאים כחלק ממסורות קהילתיות ובסופו של דבר הפך לתרופת הצמחים המוכרת לנו כיום, שמתוכה התפתחה הארומתרפיה.
ארומתרפיה היא שיטה השייכת לרפואה האלטרנטיבית העושה שימוש במנגנון הריח למטרות טיפוליות. מקור המילה הוא שילוב של ניחוח (“ארומה”) עם טיפול (“תרפיה”), גופנית או נפשית. המצרים הקדומים וההודים היו בין הראשונים שהחלו לעסוק בארומתרפיה כחלק מטקסים דתיים והרחקת רוחות רעות. גם בתנ”ך מוזכרים שמנים אתריים הנקראים בשם “בשמים” ששימשו לטקסים וריפוי. סוד ההשפעה העמוקה של השמנים האתריים עלינו, נובעת מכך שעצב ההרחה, המעביר את האותות העצביים של הריח מהאף למוח, מחובר אל ליבת המוח הנקראת “המערכת הלימבית”. ליבה זו מכונה “המוח הזוחל” מכיוון שזהו החלק הפרימיטיבי והקדום בהתפתחות המוח האנושי, יש לו השפעה גדולה על התהליכים הפיסיולוגיים הבסיסיים ביותר, כמו תגובת “הילחם או ברח”, מחזורי השינה שלנו, מוליכים עצביים המשפיעים על מצבנו הרגשי, לחץ ועוד.
אחד היתרונות בשימוש בריח – שהוא עוקף את מנגנון התודעה ומגיע ישירות אל התת מודע. התת מודע הוא האחראי המרכזי לאיכות החיים שלנו היות והוא שולט בחרדות, בדיכאונות, בפחדים, בהתמכרויות ובתפיסות המעכבות שלנו. היכולת של שיטת הריפוי באמצעות הריח להשפיע על התת מודע יכולה להקל על בעיות רבות המאתגרות אותנו בחיים.
בימינו, הפופולריות של שמנים אתריים וארומתרפיה עולה בכל העולם. ארומתרפיה הפכה להיות מרכיב דומיננטי ברפואה האלטרנטיבית וההוליסטית אך ההוכחות הקליניות עדיין בחיתוליהן.
בעשורים האחרונים מחקרים פרה-קליניים רבים תיעדו פעילויות אנטי-מיקרוביאליות, נוגדות חמצון ואנטי-דלקתיות של שמנים אתרים במספר מודלים של תאים ובעלי חיים, והבהירו גם את מנגנון הפעולה שלהם ואת היעדים התרופתיים שלהם, עם זאת, עדיין נדרשים מחקרים רבים כדי להבין באופן מלא את הפוטנציאל העצום של שמנים אתריים בתרומתם לבריאות הפיזית, הרגשית והנפשית שלנו.
במצרים, השימוש במוצרים מבוססי צמחים, מתועד כבר בשנת 3000 לפני הספירה. המצרים הקדמונים היו חובבים גדולים של שמנים ומשחות צמחים והשתמשו בהם בכל הזדמנות אפשרית. במקדשים שרפו המצרים קטורת עשויה משרפים של עצים ועשבי תיבול בטקסים דתיים, בבתים ובבגדים מיסכו באמצעותם ריחות רעים ובטקסי קבורה השתמשו בהם לתהליך החניטה המיועד להבטיח חיי נצח.
את ההוכחות לכבוד שהיה לתרבות קדומה זו לצמחים אנו מוצאים היום בתיאורים הבוטניים המופיעים בהירוגליפים ובאמנות המצרית העשירה ובטכניקות ארכיאולוגיות מודרניות שאפשרו לחוקרים לזהות שאריות של צמחים ושרפים ארומטיים בגופות חנוטות ובאתרי קבורה.
החיבה של המצרים התבטאה לא רק במגוון הצמחים בהם השתמשו אלא גם בטכניקות שהם פיתחו להפצת הריחות, תבליטים בהן נראות נשים, במהלך חגיגות, שעל ראשיהן קונוסים העשויים מתערובת צמחים מבושמים שבאמצעות חום השמש הרב נמסו במהלך שעות הפסטיבל ושחררו את הניחוחות לחלל האויר.
המצריים מפורסמים גם בתחום הרוקחות הצמחית בטיפוח האישי. לאחר הרחצה, הם היו מושחים את גופם בשמן כדי להגן מפני השפעותיה ההרסניות של השמש המדברית ובכדי לשמור על עור חלק וצעיר.
אחת הציוויליזציות הראשונות שקידמו תפישה הוליסטית לטיפול באדם הייתה הודו. הרפואה ההודית המסורתית, המכונה איורוודית (שפירושה ‘ידע החיים’), היא הצורה הוותיקה ביותר של פרקטיקה רפואית בעולם, והיא מבוססת על צמחים ותמציות צמחים הנמצאים בשימוש רציף כבר לפחות 5,000. מתוך פרקטיקה זו נכתב אחד הספרים העתיקים ביותר בעולם בנושא צמחים בסביבות שנת 2,000 לפנה”ס ונקרא “וודות” (Vedas). בספר מפורטים השימושים השונים של למעלה מ -700 צמחים וחומרים, כגון סנדלווד, ג’ינג’ר, מור, קינמון וכוסברה, הן לטקסים דתיים היות והניחוחות הטבעיים נחשבו קשורים עם התרוממות רוחנית וטיהור הנשמה.
אזכור ברור של שימוש בארומה פרחונית לטיפול תועד מספר פעמים בכתבי הקודש הבודהיסטים, Tripitak,כאשר רופאו האישי של בודהה מטפל בו בארומתרפיה מה שמבהיר כי בתקופה זו הייתה זו דרך מקובלת לטיפול במחלות.
המיתולוגיה הסינית מתחילה לפני כ- 5,000 שנה בסיפורו של האל שנונג, שפירושו “החקלאי שהוא אל”. שנונג נחשב למי שלימד את הסינים כיצד לעסוק בחקלאות, להשתמש בתרופות מצמחים ובדיקור. האגדה מספרת את סיפורו של שנונג שהקדיש את חייו לחקירת סגולותיהם של אלפי צמחים אותם בדק על עצמו כדי להבין איך הם משפיעים על הגוף והנפש. מה שגם הביא למותו הטראגי. שנונג השאיר אחריו, טקסטים המתארים מאות סוגים שונים של צמחים והשפעותיהם. הפרוטוקולים המבוססים על חוויותיו ומחקרו הועברו מדור לדור עד ימינו והשפעתם ניכרת בטיפול הרפואי הניתן כיום.
מותו של שנונג הוא נקודת הציון שבה מתחילה ההיסטוריה הסנית הרשמית. בתקופה זו מאחד הקיסר הצהוב (Huangdi) מספר רב של שבטים ומתחיל את מה שנחשב היום הציוויליזציה הסינית. לקיסר הצהוב יוחסו תכונות מיסטיות והוא נחשב לשליט אידיאלי, דמות מופת וממציא גדול. “הקלאסיקה של הקיסר הצהוב לרפואה פנימית” הסינית, נכתבה בשנת 2697 לפנה”ס היא הספר הרפואי העתיק ביותר ששרד בסין. טקסט זה מכיל מידע על המאפיינים של למעלה מ-300 צמחים שונים ועל השימושים הרפואיים שלהם, מה שיכול להצביע על כך שהסינים אולי אפילו הקדימו את המצרים בשימוש שלהם ובידע שלהם בתרופות ושמנים המבוססים על צמחים.
לאחר פלישתו של אלכסנדר מוקדון למצרים במאה השלישית לפנה”ס, הפך השימוש בשמנים ארומטיים מצמחים, עשבי תיבול ובשמים לפופולרי ביוון. היסטוריונים והוגי דעות יוונים צברו הרבה מהידע שלהם על צמחים ארומטיים כאשר ביקרו בעמק הנילוס במצרים, המכונה “ערש הרפואה”. היפוקרטס (460-377 לפנה”ס), יליד יוון ומי שידוע כ”אבי הרפואה” כתב על המאפיינים השימושיים של צמחים ועשבי תיבול ותמלל למעשה את כל הידע שנצבר במצרים. הטיפולים שהציע כללו עיסוי בשמני צמחים, שימוש פנימי בעשבי תיבול ואמבטיות מבושמות בשמני צמחים. היפוקרטס הכיר בשריפת צמחים ארומטיים מסוימים כהגנה מפני מחלות מידבקות וכאשר פרצה המגפה הגדולה אף השתמש בקטורת זו בכדי לנסות ולמגר אותה.
יסוד הרפואה היוונית התבסס על איזון נפשי, רגשי ופיזי. המחלה נתפסה כהפרעה של איזון זה, כאשר הדרך חזרה לבריאות היא איזון מחדש של שלושת אלה – במילים אחרות, הוליזם. אבל היה זה תיאופרסטוס Theophrastus (370-285 לפנה”ס), סטודנט לפילוסופיה יוונית ותלמיד של אפלטון ושל אריסטו שכתב את הספר הראשון שעסק בטיפול בריח, שנקרא “לגבי ריחות”. הוא הכין רשימה של כל השמנים הצמחיים היווניים והמיובאים, ודן בדרכים שבהן ניתן להשתמש בהם. הוא הסביר כי שמנים ארומטיים גם כאשר מיושמים חיצונית עדיין יכולים להשפיע על הפעולה הפנימית של הגוף.
היוונים האמינו שניחוחות ארומטיים מתוקים היו אלוהיים במקורם. במיתולוגיה היוונית האלים ירדו לכדור הארץ על עננים ריחניים, לובשים גלימות שהיו ספוגות בניחוחות משכרים. היוונים גם האמינו כי לאחר המוות המנוח הלך לאליזיום שם האוויר היה מבושם לצמיתות עם ניחוחות ריח מתוק מנהרות מבושמים.
רופאים יוונים רבים הועסקו גם ברומא והידע הארומתרפי נדד יחד איתם. אך הרומאים, הידועים במנהגיהם ובאורח חייהם המוגזמים, לא השתמשו בצמחים ארומטיים למטרות רפואיות בלבד, אלא הגבירו והעצימו את השימוש בהם. הספרות המדעית שהתגלתה מתקופה זו מראה כי תמציות צמחים ותרכובות ארומטיות שימשו באופן נרחב בשל היתרונות הטיפוליים שלהם. הרופא הצבאי. דיוסקורידס (40-90 לערך) ששירת בצבאו של נירון קיסר ונחשב לאבי הפרמקולוגיה מתאר את סגולותיהם של הצמחים ב-5 כרכים מקיפים בשם “דה מטריה מדיקה”, הידועה גם בשם “הרבריוס”. “De Materia Medica שהפך אחד הספרים הבוטניים המשפיעים ביותר בהיסטוריה, והיה אבן הפינה עבור מתרגלי הרפואה הבוטנית ברחבי אירופה במשך 1,500 שנים.
אבל לא רק כפתרונות טיפוליים השתמשו הרומאים בניחוחות צמחיים אלא גם כמרכיב מרכזי בעולמות ההגיינה והטיפוח. אמבטיות ריחניות, בשמים מבוססי צמחים ועיסויים ששילבו תמציות צמחים היו חלק בלתי ניפרד מהיומיום של הרומאי שחיי אז בערים המרכזיות. ככל שהאימפריה הלכה והתרחבה גאוגרפית כך גדלה הגישה למגוון רחב של צמחים ועשבי תיבול והביא לשגשוג של התחום. התיעוד שהשאירו אחריהם הרומאים מציגים שלושה סוגים של תערובות מבושמות שהיו בשימוש: לדיסמטה (ladysmata) – משחה מוצקה, סטיימטה (stymmata)- שמנים ריחניים; ודיאפסמאטה (iapasmata)-אבקת ניחוח. תערובות אלה שימשו לבישום הגוף, השיער, הגדים והמצעים.
ההיסטוריה של הארומתרפיה בפרס מתחילה עוד בממלכתו של דריווש הראשון ששלט במאה השישית לפנה”ס באחת האימפריות העצומות ונהנה ממנחות שהובאו לו מרחבי העולם וביניהם שמני צמחים. כ- 1600 שנה מאוחר יותר היה זה אבו עלי אל-חוסיין בן סינא המוכר יותר באירופה בשם הלטיני אביסנה (Avicenna) שחולל מהפך בתחום. אביסנה הוא ככל הנראה הפילוסוף המשמעותי ביותר במסורת האסלאמית וללא ספק הפילוסוף המשפיע ביותר בעידן הפרה-מודרני. הוא נולד באפשנה ליד בוכרה שבמרכז אסיה בשנת 980 לערך, והוא ידוע כרופא ופרמקולוג גאון שספרו “הקאנון הגדול” – אל-קנון פי’ל-טיב נילמד בבתי ספר לרפואה עד לתקופה המודרנית המוקדמת.
אביסנה נחשב לאבי הארומתרפיה כפי שאנו מכירים אותה הודות לפיתוח שיטת זיקוק ששומרת על הסגולות של הצמח, הזיקוק באמצעות קיטור, בה משתמשים עד היום.
כאשר חזרו אבירי מסעי הצלב ממסעותיהם הם הביאו איתם תמציות ומים ארומטיים לאירופה. אלה הפכו כל כך פופולריים והביאו להתפתחותה של תעשייה משגשגת.
מי שהיה אחראי על העצמת המגמה היו המנזרים שהחלו לטפח גנים ארומטיים אשר לימים אומצו על ידי אוניברסיטאות לרפואה כאשר בוטניקה הפכה לחלק מחקר הרפואה.
את הערך האמיתי של צמחים ועשבי תיבול אלה גילו תושבי אירופה כאשר פרצה המגיפה הגדולה במהלך המאה ה -14. אז ניתנו הוראות להבעיר בפינות הרחוב מידי לילה ענפים ושרפים של עצים וצמחים כגון, לבונה, בנזואין ואורן. הרופאים בתקופה זו נהגו לחבוש מסכת אף שהכילה עשבי תיבול ארומטיים, כמו קינמון וציפורן בזכות תכונותיהם המחטאות. השימוש בשיטות אלה נמשך לאורך כל ימי הביניים עד המאה ה -17.
שינוי היסטורי גדול בתחום החל במאה ה -19, כאשר התפתחויות חדשות בכימיה הגדילו את ההבנה של תהליך הזיקוק. התפתחויות אלו הובילו את רנה Gattefossé (1881-1950), כימאי צרפתי ומבשם, להתחיל מחקר קפדני יותר בנושא השמנים אתריים. למעשה, Gattefossé הוא הראשון שטבע את הביטוי “ארומתרפיה”.
שמן אתרי בודד מכיל בתוכו את האיכויות והסגולות היחודיות לו אך כאשר מערבבים מספר שמנים יחד מקבלים סינרגיה ייחודית שהיא חזקה אלפי מונים מסך חלקיה. יש שמנים מסויימים שהכנסתם לתערובת מחזקת את האפקט של שמנים אחרים ולכן בתערובות ההשפעה ההדדית של השמנים האחד על השני יוצרת אפקט מתגבר כך שלאותה כמות של תערובת יש השפעה גדולה בהרבה משל שמן מצמח בודד.
כיף שהצטרפת
קבלי מאיתנו באהבה
קופון 10% הנחה
קוד קופון: welcome10